פסק-דין בתיק עת"מ 51136-11-13

בפני שלוש עתירות שהדיון בהן אוחד הנוגעות להחלטת ועדת הערר המחוזית, מחוז חיפה (להלן: " ועדת הערר") מיום 10.10.13 בערר 308/12 (להלן: "החלטת ועדת הערר"), ולרבות החלטות ביניים שניתנו במסגרת הדיון בערר נשוא העתירות.

רקע בקצרה

1.         העותרים בכל העתירות (להלן: "העותרים") הינם הבעלים של דירות בחלקות הגובלות במגרש עליו מצוי הבניין נשוא העתירות.

העתירות מופנות כנגד החלטת ועדת הערר אשר הורתה לאשר בתנאים בקשה להיתר בניה שהוגשה על ידי המשיבים מס' 3 (להלן: "היזם") להריסת בניין קיים הנמצא במגרש בין הרחובות שד' יצחק 5 ושד' הצבי 6 א' חיפה, ובניית בניין חדש תחתיו (להלן: "הבניין").

במסגרת הבקשה להיתר שהגיש היזם, התבקשה הריסת הבניין הקיים ובניית בניין חדש במקומו, בין 6 קומות כולל קומת חניון ובו 13 דירות. אציין כי הבניין אינו מופיע ברשימת השימור של עיריית חיפה אך הוא כלול ברשימת השימור העירונית כחלק ממתחם לשימור בכרמל המרכזי.

2.         ביום 14.3.11 נערך דיון בפני הוועדה לשימור אתרים, שליד הוועדה המקומית (להלן - " ועדת השימור") ובסיומו התקבלה החלטה לאשר את הבקשה בכפוף לתנאים ( להלן: "החלטת ועדת השימור הראשונה").

3.         ביום 11.9.11 הגיש היזם את הבקשה להיתר לוועדה המקומית על בסיס תמ"א 38. ביום 27.12.11 הגישו חלק מהעותרים התנגדות לוועדה המקומית לבקשת ההיתר. ביום 30.7.12 החליטה ועדת המשנה של הוועדה המקומית לאמץ את המלצת ועדת השימור ולאשר את הבקשה בתנאים ( להלן: "החלטת ועדת המשנה הראשונה").

4.         על החלטת ועדת המשנה הראשונה הוגשה ביום 5.8.12 הסתייגות של אחד מחברי ועדת המשנה, ולפיכך, בהתאם לסעיף 18(ז) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ( להלן: "החוק"),  נקבע דיון בבקשת ההיתר במליאת הוועדה המקומית. כמו כן, ביום 11.10.12 הגיש היזם ערר על החלטת ועדת המשנה הראשונה במסגרתו נטען כנגד התנאים שהתנתה ועדת המשנה במתן אישור להריסת הבניין (להלן - " ערר היזם").

5.         ביום 7.11.12 הגישו חלק מהעותרים בקשה לוועדת הערר לסילוק ערר היזם על הסף מאחר ומדובר בערר מוקדם שהוגש טרם החלטה סופית של הועדה המקומית (סעיפים 18(ו) ו- 18(ז) לחוק ותקנה 1 לתקנון התכנון והבניה (סדרי הדין בועדות ערר).

כמו כן הגישו העותרים מספר בקשות לועדת הערר בהן ציינו כי הם נמנעו מהגשת ערר מטעמם על החלטת ועדת המשנה הראשונה מאחר וטרם התקבלה החלטה סופית של הועדה המקומית, לגביה קמה זכות ערר, וכי דיון בערר טרם קבלת החלטה כזו יפגע בזכותם זו ובזכות השימוע שלהם.

6.         הבקשות כולן נדחו על ידי ועדת הערר וביום 8.11.12 החליטה ועדת הערר כי על הועדה המקומית ליתן החלטתה הסופית בבקשה להיתר תוך 30 יום, ולא יאוחר מיום 12.12.12.

7.         ביום 6.12.12 התקבלה הודעת הועדה המקומית המעדכנת את הצדדים כי ביום 26.11.12 התקבלה החלטה חדשה של ועדת המשנה של הועדה המקומית לפיה, החליטה הועדה להחזיר את הדיון בבקשה לועדת שימור לאחר שיערך סקר שימור כנדרש על פי הנחיות שניתנו על ידי היחידה לשימור אתרים ( להלן: "החלטת ועדת המשנה השנייה").

8.         ביום 20.12.12 התקבלה החלטת ועדת הערר לפיה על ועדת השימור ליתן הנחיותיה תוך 14 יום.

9.         בעקבות החלטת ועדת המשנה השנייה, והחזרת הדיון לועדת השימור, הגישו חלק מהעותרים בקשה עדכנית למחיקת ערר היזם על הסף שכן לא היה ספק כי לדעת הוועדה המקומית נדרשו השלמות ענייניות לצורך החלטתה בבקשה להיתר. לפיכך, נטען כי ערר היזם הוגש טרם זמנו. ועדת הערר קבעה כי בקשה זו תידון במסגרת הדיון שנקבע בערר.

10.        ביום 16.1.13 הוגשה לועדת הערר בקשה למתן אורכה מטעם הועדה המקומית למתן החלטתה בבקשה למתן היתר ולביטול הדיון הקבוע ליום 7.2.13 בפני ועדת הערר. בבקשה נטען כי בקשת ההיתר מטופלת על ידי הגורמים המקצועיים ולרבות הוועדה לשימור.

ביום 24.1.13 דחתה ועדת הערר את בקשת הועדה המקומית למתן אורכה וקבעה כי אין מקום לדחות את הדיון בערר היזם, וכי על הצדדים להגיש את כתבי טענותיהם עד ארבעה ימים לפני מועד הדיון. בהתאם לכך, הגישו העותרים את כתבי טענותיהם לועדת הערר וביום 7.2.13 התקיים דיון בוועדת הערר.

בתום הדיון ניתנה החלטת ועדת הערר ונקבע בין היתר כי ככל שבדעת הוועדה המקומית לקיים דיון של ועדת השימור, עליה לקיים דיון זה במהלך חודש מרץ 2013 ולאחר מכן לקבל החלטה במליאה. עוד נקבע כי התיק יובא בפני ועדת הערר בתחילת חודש מאי 2013.

11.        ביום 11.4.13 במסגרת שתי בקשות לדחיית מועד הדיון, קבעה ועדת הערר כי בשל אי  עמידה של הועדה המקומית בלוח הזמנים שנקבע על ידה (ראו החלטה מיום 7.2.13 לעיל), "תיכנס ועדת הערר בנעליה של הוועדה המקומית". הדיון בערר נקבע ליום 9.5.13.

12.        בין לבין, ביום 17.4.13 התכנסה ועדת השימור של הוועדה המקומית לדון בבקשה. בתום הדיון החליטה הוועדה להמליץ בפני הוועדה המקומית "שלא להתיר את הריסת הבניין הקיים" (להלן - " המלצת ועדת השימור השנייה").